הפרת חוזה: מתי מותר לבטל הסכם ואיך תובעים פיצויים?

"חוזים יש לקיים" הוא כלל הברזל במשפט הישראלי, אבל מה קורה כשהצד השני לא עומד במילה שלו? מתי איחור הופך להפרה, ומתי מותר לכם "לשבור את הכלים"?

הפרה יסודית vs הפרה רגילה

החוק מבחין בין שני סוגים של הפרות, וההבדל ביניהן קריטי:

• הפרה יסודית:הפרה חמורה שאדם סביר לא היה חותם על החוזה לו ידע עליה (למשל: אי תשלום התמורה, איחור קיצוני במסירה), או הפרה שהוגדרה בחוזה כ"יסודית".
  התוצאה: זכות ביטול מיידית ואוטומטית + פיצוי מוסכם (לרוב ללא הוכחת נזק).
• הפרה לא יסודית:הפרה מינורית יותר.
  התוצאה: חובה לתת "ארכה לקיום החוזה" (הזדמנות לתקן) לפני שניתן לבטל את ההסכם.

הפיצוי המוסכם

ברוב החוזים המסחריים (וגם בחוזי דירות) קיים סעיף "פיצוי מוסכם" - סכום קבוע מראש שהמפר ישלם לנפגע. היתרון הגדול הוא שלא צריך להוכיח נזק כדי לקבל אותו. עם זאת, לבית המשפט יש סמכות להפחית את הפיצוי אם הוא נקבע ללא כל יחס סביר לנזק הצפוי.

חובת הקטנת הנזק

גם אם הצד השני הפר את החוזה, אסור לכם לשבת בחיבוק ידיים ולתת לנזק לגדול. יש לכם חובה משפטית לנסות ולצמצם את הנזק ככל האפשר.